The Leelah Play
Annual Leelah Group
A year inside a world of imagination, relationships, and play
The Annual Leelah Group is an invitation to enter a world that is slowly built together: an imagined town, characters, houses, roles, relationships, secrets, tensions, distance and closeness.
From the first moment, there is a character, and there is a town. There is no need to perform or to “act well” — only to step into the character, meet other characters, listen to what unfolds, and allow the play to begin to move.
Inside the town, encounters begin to form: between character and character, between person and person, and between what happens in the play and what begins to appear within. A relationship, a role, or a small moment of closeness can continue to resonate beyond the play, opening a new way of seeing ourselves and the way we move in relationship.
What happens in the group?
In each session, the group returns to the world of Leelah through the characters and the shared story. The town continues from where it left off: relationships develop, events unfold, roles deepen, and something in the group begins to remember.
The plot is not predetermined. Dov holds the frame, but the world is built by the participants — through the choices of the characters and what the group discovers together. A conversation, a gathering, a secret, a conflict, or a moment of reconciliation can shift the story and reveal something new about the character.
In Leelah, there is no rush to explain what is happening. The character develops, the play does its work, and meaning becomes clear in its own rhythm. By the end of the year, the imagined town often reveals itself as a meaningful process that continues to resonate in life itself
Who is it for?
The group is for people who are drawn to imagination, depth, play, and the life of a group.
It may be right for those seeking a living personal process, for those who want to meet themselves through character and relationship, and for those who feel that conversation alone is not always enough for something new to appear.
No acting experience is needed.
No therapeutic background is needed.
There is no need to know how to perform.
What is needed is curiosity, openness, and a willingness to enter a world that is built slowly — a world in which the character, the group, and the play begin to speak in their own language.
General Information
The Annual Leelah Group begins on September 15, 2026, lasts for nine months, and meets once every two weeks.
The year is divided into three trimesters, each lasting three months. It is possible to join for one trimester only, or to continue with the group for the full year. The commitment is for three months at a time.
The sessions take place in Pardes Hanna, on Thursday evenings, from 19:00 to 22:00, at Shunya Studio.
Monthly fee: 320 NIS
What is the difference between the group
and the Training & Deepening Program?
The Annual Leelah Group is for those who want to take part in a personal and group process through play, character, and an imagined world.
The Training & Deepening Program is for those who want to study Leelah as a professional practice as well: to understand how to hold such a space, how to read a group process, how to work with character and a narrative frame, and how Leelah can be facilitated and offered to others.
Want to experience Leelah before joining?
You can begin with an Open Session — to meet Dov, encounter the language of Leelah, and sense whether this town is calling you.
The Open Session allows you to come closer to the way of Leelah through experience, conversation, and curiosity, before deciding whether it is right to continue into the Annual Group or the Training & Deepening Program.
The town is calling
You can arrive with curiosity.
The character will reveal itself along the way.
The town will slowly be built.
And the play will begin to call you from within.
What is the difference between the group
and the Training & Deepening Program?
המפגש עם שיטת לילה היה חוויה ראשונית עבורי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתתפתי במשחק מתמשך כזה. מצאתי שהמודל מאוד מעניין: להיות דמות אחרת ועדיין אתה, להתבונן בתהליך האישי והקבוצתי, ולהכיר את עצמך דרך משחק דמיון ותפקידים.
בתחילה המשחק עורר בי התנגדות וחשדנות, אך החלטתי לשחרר וניסיתי להתמסר. יכולתי לראות איך הכניסה לדמות הופכת לחיה וממשית, עם התפתחות משל עצמה. התהליך היה מרתק.
הדבר המשמעותי שאני לוקחת מהלילה זה את החשיבות של להיות במשחק, לפנות זמן ומרחב למשחק, לסגת מהצורך לדעת, לפרש ולהכניס למסגרת- ופשוט לתת מקום לתהליך הפנימי במשחק. לקחתי גם זווית נוספת של התבוננות לפי רצפים, שהעמיקה לי את החשיבה והראייה הטיפולית.
ההתבוננות בגישה שמשחק הוא המרפא, ותפקידנו לתת מקום לריפוי, נוטעת בי אופטימיות לגבי התהליך הטיפולי ולגבי הכוח של הלקוח לרפא את עצמו.
קרן, משתתפת בהשתלמות לִילַה
קורס שנתי בלִילַה שונה באיכויותיו ובהתמסרות שהוא מבקש. מי שיסכים להיכנס להרפתקה הזו עשוי לא רק להרוויח את עצמו, אלא גם לקבל הבנה וכלים מעשיים לעבודה תהליכית בתחום החינוך, הטיפול ועוד.
פיתחת מודל נהדר וראוי.
ע', משתתפת במסלול לִילַה
הגישה שהוצעה בקורס, שלפיה יש ערך תרפויטי עמוק במשחק חופשי, ושהקבוצה או הפרט נושאים בתוכם את היכולת לריפוי עצמי - היא גישה שאני מאוד מתחברת אליה ופועלת לאורה. תפקיד המטפל הוא בעיקר להיות קשוב, תומך ומאפשר. אהבתי מאוד את האבחנה שהטיפול לא עוסק בסימפטומים ומטרתו אינה לפתור בעיות, אלא לגעת בנפש באופן עמוק יותר.
מעבר לעוגן התיאורטי שניתן בקורס, ההתנסות החווייתית חיזקה את אמונתי בכלי של המשחק החופשי. החוויה שעברתי בקורס הייתה חזקה, ולמעשה אחת ההתנסויות האפקטיביות ביותר בדינמיקה קבוצתית שבהן זכיתי במסגרת השתלמויות.
החיבור לדמות דמיונית בתוך משחק חופשי אפשר לי חופש לבטא חלקים בתוכי שבדרך כלל אני נמנעת מלתת להם ביטוי בקבוצה. הרגשתי את ההשפעה של זה על התקשורת שלי עם אנשים, גם במסגרת הקורס וגם מעבר לו. בנוסף חוויתי חיבור לכוחות יצירתיים בתוכי, וחשתי שהחיבור שלי לעצמי ולחלק מהאנשים בקבוצה התחזק.
הרגשתי את השפעות הקורס גם בעבודתי, בעיקר עם ילדים שעוסקים במשחקי דמיון ומשחקי תפקידים. עודדתי את הילדים לפתח דמויות קבועות ולהעמיק בהן, וזה יצר תחושת עומק והמשכיות במפגשים. בהשראת הקורס חשתי שאני נותנת יותר חופש לעצמי ולילדים.
דבר נוסף שהיה משמעותי עבורי הוא תפיסת הרצפים ההתפתחותיים: הרעיון שבכל אדם יהיו תמיד שני הקטבים בכל רצף הוא מרתק ופוקח עיניים. זו נקודת מבט חדשה עבורי שאימצתי לא רק בהקשר המקצועי.
תמר, תרפיסטית באמנות, משתתפת בהשתלמות לִילַה
תוך כדי למידה על ויניקוט, נזכרתי בעיירה ובחוויה שעברתי בלִילַה. המשחק כביטוי של העצמי האמיתי, האפשרות להתקרב ליצירתיות ולספונטניות, והיציאה מהכבלים של העצמי הכוזב — כל זה התחבר לי מאוד לחוויה.
כמה אפשרויות ריפוי גלומות במשחקיות וביכולת שלנו להשתמש בדמיון. יצא לי לחוות חלק מהריטריט, וזה כלי מאוד חזק ומשמעותי.
עמליה לוק, משתתפת בריטריט לִילַה
אני לוקחת מהקורס את האפשרות לאתר את הרצף שעליו נמצא המטופל ולהתבונן באופן שבו הוא נע על גביו. צורת התבוננות כזו מאפשרת למטופל להתנהל על פי מה שמתאים לו: המטפל לא מציב מטרה חיצונית, אלא יוצר מסגרת שמאפשרת למטופל לנוע על פי הרצף שלו.
תפקיד המטפל בשיטת לילה הוא ליצור מסגרת מאפשרת, ופחות להתערב ולנסות “להציל” את המטופל. הגישה הזו משחררת את המטפל מן העיסוק במה לעשות, ומחזירה אותו לאפשר ולהכיל. המשחק הדמיוני יוצר אצל המטופל והמטפל הרחקה, ומאפשר התנהלות חופשית יותר.
בתחילת הקורס חוויתי התנגדות גדולה ולא הבנתי איך משחק דמיוני בגילדות יתרום לי לטיפולים שלי. במהלך ההשתלמות התחברתי יותר ויותר למשחק הדמיוני והבנתי שהעקרונות של השיטה מאוד מדברים אליי
אריאל, משתתפת בהשתלמות לִילַה
היה קורס נפלא. נהניתי מכל מפגש- מהמקום המיוחד, מהלימודים התיאורטיים של לילה, מהגישה המעניינת ופותחת האופקים, מהנשימות שעזרו לי לנוח ולשחרר, ועד המשחק עצמו, שממנו נהניתי מההתחלה ועד הסוף. הרבה זמן לא יצא לי לשחק ככה.
ההזדמנות להיות מישהו שהוא לא אני אבל גם מאוד אני - ומשהו שאני יכולה להיות - נרקמה לאט לאט ונהייתה כיפית ומשחררת. היה לי טוב לשים את דמות המטפלת שלי בצד ולהיות פשוט מישהו, משהו, לשחק דמות הזויה. זו הייתה חוויה משחררת ונהדרת. נזכרתי כמה כיף פשוט לשחק.
אני מרגישה ברת מזל גם להיחשף לגישה המיוחדת וגם לקחת חלק בהשתלמות ובמשחק המיוחד. זה עורר אצלי סקרנות ורצון ללמוד ולדעת עוד. הקורס ליווה אותי במהלך התקופה גם בחדר הטיפולים וגם ביומיום, כשנזכרתי בסיטואציה מהמשחק או בדבר שנאמר בלימוד התיאורטי.