שלום

נעים מאוד שמי דוֹבי, אני בשנות החמישים לחיי, נשוי ואב לשניים. אני מייסד וחוקר של "לִילַה - משחק כשלעצמו" - מודל בלתי מכוון בדרמה תרפיה, ושל "פרדיגמת המשחק של הלִילַה": תיאוריה מחודשת לטיפול במשחק, רגישה כלפי מושגים כגון כוח, זהות וחירות בשדה המשחק הטיפולי.

במקצועי אני דרמה תרפיסט וקרימינולוג קליני. בוגר תכנית פסיכותרפיה נפש-גוף-רוח של אונ' חיפה ומרכז שילוב. בוגר התוכנית לתואר שלישי במסלול פסיכואנליזה ופרשנות של אוניברסיטת בר-אילן. עובד ב"מקום להיות" - סטודיו לטיפול בדרמה ואמנויות; מטפל בקבוצות נוער בחט"ב, במסגרת תוכנית מרח"ב של משרד החינוך; עוסק בהדרכה והוראה במסלולי הכשרת מטפלים באמנויות כגון אוניברסיטת חיפה.

פעיל שלום.

ד"ר דוֹב בלום-יזדי

הסיפור שלי

"בגרות של גבר היא גילוי מחדש את הרצינות שבה היה משחק כילד"
(ניטשה, 1886, מעבר לטוב ולרע)

החיבור שלי למשחק התחיל כמו אצל רובנו: במשחק תפקידים כילד צעיר. בשנות ה-80, בזמן המשבר הכלכלי הגדול בישראל, כשהייתי בן תשע, עברתי עם משפחתי לבניין חדש בעיר חדשה. כמו אנשי עסקים רבים אחרים באותה תקופה, הקבלן של הבניין הכריז על פשיטת רגל במהלך הבנייה. הקומות הראשונות של המבנה נותרו שלדיות והמבנה נשאר כאתר בנייה על אף שכבר עברנו לגור בו. לבנים פזורות, לוחות, תלוליות של חול ים, חצאי קירות, חפצים אישיים נטושים של פועלי בניין ושפע של חומרי בנייה היו חלק מהנוף המקומי. אתר הבנייה הנטוש הזה היווה עבורנו, ילדי השכונה, קרקע פורייה ומלאת הרפתקאות. ילדותי מלאה בזיכרונות קסומים מהתקופה ההיא שבה היינו מתפצלים למחנות אבירים, מתבצרים בכוכי המבנה, בונים מבצרים מאובזרים מחומרי הבניין הרבים, מתלבשים בבגדי הפועלים שהתפוגגו ויוצאים למשימות כמו לכבוש את הטירה בקומה הבאה למעלה. אין לי מילים לתאר את תחושת השמחה המשכרת והסיפוק שהשתלטו עליי אחרי כל הרפתקה כזו. גם היום, כאבא, כשאני הולך עם ילדיי ורואה בית בבניה, אני מזמין אותם להיכנס לסייר במבוך החדרים ולהרגיש את הדמיון שלי ממריא מעצמו ללא שליטה.

פרטי התקשרות

מוזמנים ליצור קשר ובעיקר לשחק יחדיו

medieval-artist-making-his-paints-dan-nelson_edited_edited.png

+972-52-5277726

  • Facebook