היו דברים שקרו בלילה שכאילו חופפים לתוך החיים, לא בצורה מכוונת. גם בחיים יש דמות שאני חי אותה, שהיא גידי, והתחושה שאתה לא יכול לשנות את עצמך כי אתה תקוע עם האיש הזה שהוא אתה - בלילה היא עברה ריכוך, כי גיליתי שעם הדמות שלי בלילה יכולה להשתנות אז גם גידי יכול להשתנות. זו חוויה של השתנות ויצירה עם הרבה פחות מאמץ.

הרבה זמן לא יצא לי לשחק ככה. ההזדמנות להיות מישהי שהיא לא אני, אבל גם מאוד אני, נרקמה לאט לאט והפכה לחוויה כיפית ומשחררת.

היה לי טוב לשים לרגע את התפקידים המוכרים בצד ופשוט להיות דמות אחרת - קצת הזויה, חיה, משוחררת. נזכרתי כמה כיף פשוט לשחק.

בהתחלה זה התחיל כמו איזה: “אוקיי, אני בא לשחק, איזה כיף לי, הרבה חופש, הרבה אפשרויות.”

אבל ככל שהזמן עובר, אתה פתאום נחשף לעוד עומקים ולעוד רובדים שהדמות מהדהדת אליך. אתה משחק איזה משהו- ופוגש את זה בחיים שלך.

אתה מגלה רובד בדמות, שפתאום אתה מנכס אותה לחיים שלך. זה עוזר לך המון להתמודד עם סיטואציות שהיו לי עם אנשים, עם אינטראקציות, ביכולת שלי להרגיש ביטחון, להיות נוכח כמו שאני.

זה נתן לי למצוא את אזורי החופש האלה בחיים שלה. זה שחרר אותי מאוד.

אני ממליץ לכל אחד לחוות חוויה כזאת.

האפשרות לדבר דרך דמות שהיא לא אני פתחה לי מרחב ביניים משחקי: מקום לדמיין, לחלום, להרגיש בעוצמה ולפגוש אנשים אחרת.

דרך הדמות הרגשתי יותר חופש לפעול במרחב, להיות בנוכחות גבוהה יותר, ולגלות תנועה פנימית שלא תמיד יש לה מקום ביומיום.

היה כיף לשחק, בעיקר אחרי יום עבודה עמוס. היכולת לשחרר ולבטא את מה שקיים באופנים עקיפים, להיכנס למציאות מקבילה ומדומה - גילתה והפתיעה אותי בכל פעם מחדש.

בתוך המשחק נפתח מקום לדברים שלא תמיד מקבלים מילים ישירות, אבל דווקא דרך הדמות והמרחב המדומיין הם מצליחים להופיע.

בתחילת התהליך הגעתי נבוכה וחשדנית. בהדרגה אפשרתי לעצמי לשקוע במשחק, ואז הבנתי עד כמה בחירת הדמות שלי, שלכאורה הייתה מקרית, הגיעה ממקום עמוק בתוכי.

ממפגש למפגש הדמות קיבלה חיים, ואני נקשרתי אליה יותר ויותר. היא הפכה למעין חברה דמיונית קרובה, כזו שמחזירה לחוויה ילדית, חיה וסקרנית.